<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה בן תרדיון</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ר' חנניה בן תרדיון הוא שהיה מעשרה הרוגי מלוכה כמו שמפורש בלפני אידיהן של גוים ובכמה מדרשים, והמעיין בספר היכלות [פרק ז'—ח'] ובאגדה (דעשרת הדברות) [דעשרה הרוגי מלכות] (כאורא) [לכאורה] נראה לו שלא נשרף מעולם ר' חנניה בן תרדיון כי אם לופינוס הרשע הוא קיסר שגזר גזירותיו על עשרה הרוגים הקדושים משמ' כי ר' נחוניא בן הקנה קשר כתר מלכות והלך ברומי הרשעה בצורת פנים של לופינוס ומלך בה ששה חדשים והרג בה ששת אלפים הגמונים אלף לחודש והעמידו בצורתו של ר' חנניה בן תרדיון ובני הרשעה תפשוהו והטילוהו באש תחת ר' חנני' בן תרדיון, ומאחר שהמיתוהו חזר והחיו אותו ב"ד של מעלה והטילוהו באש והיה בשינוק בתוך השריפה וכמדה זו לכל עשרת חכמי ישראל, ועיין שם כי כמה נקמות נעשו בו באותו רשע שצוו ב"ד של מעלה למלאכי חבלה לירד ולעשות על לופינוס קיסר כלה ונחרצה ולא נשתייר לו בכל היכלו פליט ושריד ובאשתו ובגבירותיו ואמהותיו ואת גופי בניו ולו ניבלו וכו', עד וכל אותה בושה וכל אותה כלימה וכל החרפה לאותו רשע מפני מה על ר' חנניה בן תרדיון שהגיע יום שכתוב עליו להורגו, אמר לו מרי קיסר חזור בך על אותו חכם שלא יהרג. אמר ימות הוא וכל בני ביתו ואף כל רומי יספה בידו, ובדבר הזה אינו חוזר. אמר ר' ישמעאל סח לי שר הפנים ידיד לך אני אומר, אל תעצב במידה זו שאתה נפטר לבית עולמך כבר מילא אלקי ישראל פיו בשחוק על אותו רשע ושחק ונשבע שאין אני עוזב מי שנקרא עד שאני מטעים אותו טעם אור אש וגחלי כרובים ואופנים וחיות הקדש לאותו רשע בתוך גיהנם על ידי יהודה בן תרדיון, כך נכתב בספר שעיינתי בו, אבל נראה ר' חנניה בן תרדיון. אמר ר' ישמעאל סח לי שר הפנים ידיד אומר אני לך מה עשה אלקי ישראל באותה שעה צוני וירדתי וטרדתי ודחפתי את לופינוס קיסר מהיכלו שהיה ישן בו בלילה וחילמתי אותו בביתו לתת חזירים וכלבים, והכנסתי את ר' חנניה בן תרדיון וחילמתי אותו בהיכלו של לופינוס קיסר. למחר באו הורגים שכועסין על ר' חננ' בן תרדיון לאמר נפלאות עושה יושב בבית המדרש ומלמד לאבירי ישראל תורה (היתה זו) [להתיז] את ראשו נדמה להן לופינוס קיסר כר' נחוניא בן הקנה וחתכו את ראשו ור' נחוניא בן הקנה קשר כתר מלכות והלך ברומי וכו' ככתוב למעלה. ובמדרש שיר השירים שמתחיל וישב שלמה בתחלתו על דרשה עלמות אהבוך מפורש מעשה ר' חנניה בן תרדיון כמו בגמרא דידן ומסקנא אותו היום שנשרף אותו קדוש כשמת קיסר אמרו עליו על ר' חננ' בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ששה חדשים והן רואין לו ושמחין כסבורין שהוא המלך, והמלך נידון תחתיו באש ששה חדשים סבורין שהוא ר' חננ' בן תרדיון, וכשבא דבר אצל חכמ' אמרו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו [משלי י"א]. נראה הפי' ר' חנניה ודאי נשרף, שהרי כבר נגזרה הגזירה ונתנה בת קול שהוא מזומן לחיי העולם הבא (אלא של אחר כך העמידו ר' נחוניא בן הקנה לר' חנ' בן תרד') ואף הקוסטנר שהעביר מלבו ספוגי גיזי הצמר בא לעולם הבא, אלא של אחר כך העמידו ר' נחוניא בן הקנה לר' חננ' בן תרדיון כאילו קיסר, וללופינוס כאילו ר' חנני', על מנת שיחריב ויהרוג ברומי וישמיד כל אותן שכתבתי. ומיהו כל אותה נקמה שכתב' קבלתי כי מוכנת היא לעתיד כשיתקיים ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עד ואלה לחרפות לדראון עולם [דניאל י"ב], וכשיגיע יום נקמה על רומי החייב תעלה ענן אחת למעלה לרומי ויורד עליה שחין לח ששה חדשים על האדם ועל הבהמה ועל הפירות ועל כלי מתכות, ואח"כ תעלה לה ענן אחרת ותדחה את חברתה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחרים ותוריד נגע צרעת וספחת ובהרת וכל מיני נגעים כולם על רומי הרשעה עד שיש שעה שיאמר אדם לחבירו הא לך רומי הרשעה היא וכל אשר בה בפרוטה אחת ויאמר לו אין מתבקשת לי ושם כתוב הנקמה על סמ"א שר של רומי שישחט ומוטל הוא וכל שרי מלכיות במרום כגדיים וכבשים של יום הכיפורים, וקבלתי מפני שנקמתה של רומי שעתידה ללקות בצרעת ובהרת, לכך השמיעוהו לרבה בר נחמני דנח נפשיה אגב שמדא כמפורש באגדה דהשוכר את הפועלים הילכות בהרת לומר שהנקמה שלו כמו כן עתידה ליפרע מקיסר ושדרש לה על ידי נגעים ימהר יחיש יום נקם לצרינו וענייו ירחם. ור' חנניה בן תרדיון ממונה על קופה של צדקה היה כדאיתא באגדה דאידיהן של גוים, א"ר אב"י אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כר' חנניה בן תרדיון, והוא שאמר לר' יוסי בן קיסמ' מה אני לעולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך וכו' א"כ מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהא גורלי. ונראה מה שנסתפק מפני שהיה הוגה את השם באותיותיו כדאיתא התם גזרו עליו שריפה מפני שהיה [הוגה] את השם באותיותיו. ופרכינן והיכי עביד הכי והתנן אבא שאול או' אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק [לעולם הבא] ומשני להתלמד שאני, דכתיב לא תלמ' לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, ורש"י פי' הוגה את השם באותיותיו דורש במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ, ואע"ג דלהתלמד (עם) [עבד] הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ואפילו להתלמד יש לחוש לכבוד הרב וקרא דלא תלמד לעשות במילי אחריני כגון נטיעת קישואין ודמות צורת לבנה דר"ג ע"כ פירש"י. וכבר כתבתי בסדר הונא בר אשי הטעמים מאיזה טעם אין לומר כאן לא תלמד לעשות אבל אתה למד, דהא מסקינן אהא בחלק [סנהדרין ק"א ע"ב] אהא אבא שאול אומר אף ההוגה את השם תנא בגבולים ובלשון (ענה) [עגה] והוא לא פירשו בלשון (ענה) [עגה] אפי' הכי אין לפרשו בקהלה, עגה מצאתי פ' לשון לעגי שפה כלומר אותיות שאינן אותיות הקודש. ובע"א מצאתי עגה לשון עוגה היקף עם כלומר ברבים. מיהו להתלמד אינו חמור כל כך, אלא שדקדקו כחוט השערה עם ר' חנינה, שהרי אף אשתו נענשה מפני שלא מיחה. מיהו תימא למה פירשו כל הפירוש' בן מ"ב אותיות ולא פירשו על שם בן ארבע אותיות או בן שתים עשרה אותיות כדאיתא פ"י יוחסין [ע"א ע"א] ולא מצינו דבריו של חנניה בן תרדיון אלא במיעוט מקומות המנהג שהנהיג בסכני כדאיתא בר"ה [כ"ז ע"א] ובמס' תענית [ט"ז ע"ב] ואמרו חכמים שלא נהגו כן אלא בשערי המזרח, וההיא דתניא במס' מנחות פ' כל המנחות באות מצה [נ"ג ע"ב] ת"ר אין מחמצין בתפוחין משום ר' חנינא בן גמליאל אמרו מחמצין ורב כהנא מתני לה בר' חנניה בן תרדיון.
